תיקון בימי קורונה

איך אני שומר על כוחי ומעמדי בהנהלה? כיצד אני דואג להגדלת תקציב היחידה? איך אני בונה קואליציה עם כמה מעמיתיי כדי לחזק את מעמדנו? מדוע אני צריך לסייע לאיציק שמחפש רק איך לבנות את עצמו?

אלה המתחים הרגילים המוכרים לכם בוודאי בכל קבוצת הנהלה ובכל דרג.

אולי הגיעה השעה להתבונן במערכות היחסים שלנו עם עמיתינו המנהלים ולחשב מסלול מחדש?

במשך השנים בנינו חומות פיזיות בין היחידות הארגוניות. התבצרנו מאחורי מתרסים אנושיים ומנענו גישה אלינו מעובדי מחלקות אחרות. חיזקנו את התפישה של עבודה בתוך הסילו ושיתפנו פעולה רק כאשר לא הייתה בררה.

הכפופים לנו הביטו בנו בהשתאות ולמדו את המלאכה מהר מאוד. במו ידינו בנינו תרבות שאינה מעודדת שיתוף והוקרה, אינה תומכת בהחלפת מידע ותמיכה מלאה בזולת, והחשוב מכול – שימרנו את האגו האישי והמחלקתי. את גאוות היחידה החלפנו בגאווה אישית ובדרך הורדנו אל מתחת לשטיח את כל מי שלא הסכים אתנו.

ה”קורונה” (הבירה) עלתה לנו לראש!

ואז הגיע הנגיף הקטן ועצר את המערכת.

אם נתבונן פנימה כדי לחשב מסלול מחדש, אישי ויחידתי, נוכל בעתיד להיזכר בימים אלה כימי חסד שחוללו שינוי . למשל, נוכל לתחזק את התרבות הארגונית ולנקות אותה מהנחות ומתפישות ניהוליות של ימים עברו.

נתחיל בדברים הקטנים, ביחסים בינינו המנהלים. נקשיב הקשבה מלאה זה לזה ולאו דווקא  כדי להכין את התשובה הניצחת שלנו, שתוכיח כי אין כל משמעות למה שנאמר והפתרון כרגיל נמצא רק בידינו. ניתן קרדיט לעמיתינו על מה שהם עושים ואף נבקש ללמוד מניסיונם. נחשוב על כך שהגישה של 1+1 שווה 11 אינה לתפארת המליצה. נראה את התמונה הגדולה של החברה ולא רק את הפאזל הקטן שלנו. נבנה קואליציות חזקות להשגת היעדים המשותפים, כי הרי כולנו יודעים שבסוף זה מה שעובד. נשמור על האגו שלנו, הוא חשוב לנו באמת מסיבות רבות, אך נצניע אותו מפאת כבודם של האחרים.

כאמור, משבר הוא הזדמנות אדירה לשינוי! האם נרצה לזכור ימים אלה רק כטראומה לאומית חברתית ואישית או כימים של חסד שניתנו לו כדי לבנות חיים חדשים? בהצלחה!

אלי לניאדו