תמונות זוועה ככלי הסברה?

כמו באירועי המרמרה, כך גם אחרי הטבח בארוחת יום השישי בבית משפחת סולומון. התמונות הקשות שהפיץ הצבא מבית משפחת סלומון פוגעות במוראל של הציבור בישראל. את מי מנסים לזעזע?

נדב שטראוכלר |

 30.5.2010 לאחר היערכות מוגברת במערכת המדינית והביטחונית יוצא לדרך מבצע “רוחות שמיים 7”.  בעקבות מגוון שיקולים גיאופוליטיים ולאו דווקא מבצעיים, מתקבלת ההחלטה לשלוח את חיילי צה״ל עם רובי פיינטבול להשתלט על ספינה שעברה על חוקי וכללי הביטחון של ישראל. מחבלי ה-IHH (בשלהוב של חברי כנסת, חלקם עדיין מכהנים) מכים עד זוב דם את לוחמי השייטת שבלית ברירה, ואחרי שכמעט מצאו את מותם, שולפים נשק חם ויורים במחבלים ובעוזריהם. התוצאה ידועה, זכורה ונצורה.

בשולי האירוע (לכאורה) ובעקבות תקלה טכנית במסגרת המיסוך האלקטרוני שיזם צה”ל, יוצאים מצד משתתפי המשט חומרים אלימים, קשים ומגמתיים – שמראים לעולם, בעיקר הערבי אבל לא רק – תמונה חד צדדית שכביכול מצביעה על לא פחות מטבח שבוצע בחפים מפשע בלב ים על ידי חיילי צה”ל. התמונות הללו מקבעות את הנראטיב הראשון, והנראטיב הראשון הוא הקובע.

לוחם שייטת 13 פצוע ב’מרמרה’ צילום: איי-פי

בתגובה, על מנת לנסות “לאזן” ובאופן חריג ויוצא מן הכלל, ‘בוחר’ צה”ל לפרסם תמונות מזעזעות המראות (יודגש: באופן יזום ועל ידי דובר צה״ל) כיצד טובי חיילינו וקצינינו נזרקים על ידי מחבלים מספינה בגובה כמה מטרים לעבר מעמקי הים. זאת הפעם הראשונה והיחידה, לדעתי, מאז התפתחות הרשתות כפי שאנו מכירים בעשורים האחרונים, שדובר צה”ל מפיץ באופן יזום תמונות, בלשון המעטה, כל כך לא מחמיאות ופוגעניות של חיילי צה”ל לציבור.

זה היה נכון עד סוף השבוע האחרון, עד הוצאת התמונות ‘באופן יזום’ מהרצח הנתעב ביום שישי, תמונות שייחרטו בזיכרון מהמטבח המגואל בדם של משפחת סולומון. תחשבו על ההורים של החיילים במרמרה, שראו את ילדיהם נזרקים מהסיפון, תחשבו על המשפחות, החברים והילדים של משפחת סולומון.

ההרוגים בפיגוע. דו”צ מדלג על הציבור הישראלי צילום: TPS

מה מביא את דובר צה”ל להפיץ חומרים כל כך “מחלישים” מוראלית, מכעיסים ופולשניים באופן יזום? למה דווקא באירועים הללו זה קרה, ולא באירועים חמורים ומכעיסים אחרים? המשותף לשני המקרים הוא ההכרה בתבוסה התדמיתית כתוצאה מניהול לא החלטי והבנת תודעה מתוך חיסרון, אשר בא לידי ביטוי בתפישת הציבור בעולם את רצף האירועים. תפישה שמאמצת את הנראטיב היוזם, הראשון וכאמור, הקובע.

“מעל הראש” של הציבור

שתי ההחלטות של הפצת החומרים באופן יזום מבוצעות “מעל הראש” של הציבור הישראלי, ובאופן חריג שם את הקהילה הבינלאומית בראש סדר העדיפויות. זה קורה מתוך הבנה שמצבנו רע בתפישה העולמית בכלל והערבית בפרט, וצריך לעשות כאן משהו חריג ומזעזע, על מנת להראות את צדקת דרכנו ואת מעשיו של הצד השני.

ייתכן מאוד שבשני המקרים הרתעה, חוסר רפיסות ומנהיגות שרואה את צרכי הביטחון של אזרחי ישראל לפני הנראות שלה, הייתה מונעת את עצם ההתלבטות אם לשחרר תמונות קשות כאלה, אולם מרגע שהמצב הגיע לכדי כך, בפרספקטיבה הסברתית-תקשורתית, ייתכן שפשוט לא נשארה ברירה. צריך לזעזע ולדלג מעל הראש והבטן הישראלית ולכוון ישר לראש והבטן של קברניטי ואזרחי העולם הערבי בפרט והבינלאומי בכלל.

התוצאה בשני המקרים דומה באופן שאינו מניח את הדעת. במרמרה נכפה עלינו להתנצל ולשלם פיצויים, וכאן ניאלץ לטפל במחבל רוצח ולשלם לו את הלימודים.

בעולם הספורט ידוע שגם אם אתה הכי טוב בעולם, כשאתה מגיע למגרש\אולם בעייתי עם דשא גרוע ותנאי מגרש קשים – עדיף לנצח מכוער מאשר להפסיד/למות יפה. מה עוד צריך לקרות כדי שנהיה נחושים ונחרצים ונבין שקודם צריך לנצח?